קיבוץ חצרים

קיבוץ חצרים שנות ההקמה בשלהי שנת תש"ו (1946) התאחדה קבוצת הצופים, אשר קבלה הכשרתה בדגניה א' ובאפיקים, עם קבוצת נוער עולה מ"ילדי טהרן". שתי הקבוצות שרתו אז כהכשרות מגויסת במסגרת פלוגה ג' של הפלמ"ח. הקבוצה המאוחדת התכוננה, כמקובל באותם ימים, לייסד פלוגת עבודה באחת המושבות ולחכות בתור למקום התיישבות.

מאורעות אותם ימים – ה"ספר הלבן" על חוק הקרקעות שבו מאבק הישוב היה אז בשיאו, דחקו לנו את הקץ, ובעוד הם עושים הכנות אחרונות ליציאה למושבה, התבשרו המייסדים כי נבחרו להיות אחת מ-י"א הקבוצות שתעלינה להתיישבות במסגרת "מבצע נגב" ו-"11 הנקודות" במוצאי יום כיפור תש"ז, ה-6/10/1946.

חמש חברות צעירות ועשרים וחמישה בחורים היוו את הגרעין החלוץ להתיישבות החדשה. ההתלהבות הייתה גדולה והיא לא דעכה במאומה גם כאשר גלינו לפנות בוקר, כי ביתנו החדש אינו אלא גבעה חשופה בלב מדבר שומם רחב ידיים – רק 'שיטה סלילנית', אחת ויחידה נראתה בשטח מאופק עד אופק.

השנה הראשונה עברה עלינו בעבודות חוץ שונות, שהחשובה שבהן היתה הנחת קו המים (צינור בקוטר שישה אינץ') שנתמשך מאזור גבר-עם - ניר-עם, לאורך הכבישים ודרכי העפר הציבוריים, בואכה חצרים. שנה מיום בואנו למקום הגיעו המים הראשונים ומיד החילונו בהכנת הקרקע להשקייה. מציאותם של מים בפי הצינור שימחה, כמובן, כל לב, אך עתידנו החקלאי עדיין לוט בערפל, שכן עמדו לרשותנו לא יותר משש מאות דונם קרקע בתולה בהם נאחזנו.

ניסיונותינו הראשונים לניצול המים לחקלאות הושמו לאל באבם – החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה עברית בחלק מארץ-ישראל (29/11/47) הביאה לגל התפרעויות של הערבים, אשר אחת מפעולותיהם הראשונות הייתה ניתוק קו הצינורות המוליך מים לישובי הנגב, ושוב נותרנו צמאים למים עד לאחר תום מלחמת העצמאות. עם זאת, נתברר לנו אז, שעצם שבתנו במקום הזה מילא משימה מדינית חשובה, שכן קבע במפות האו"ם את דבר הצבת הגבול של המדינה העברית סמוך מאוד לבאר-שבע והותיר את כל המרחב דרומה ומערבה לחצרים בתחומי המדינה העברית."